לכאורה נראה כי מתכננים תוואי, מפזרים שלטים וקם לו שביל. אלא שהדבר אינו כה פשוט והדרך לממש את החזון אינה קלה וקצרה. היום אנחנו יודעים להגיד כי אנחנו עוסקים בפרוייקט תשתית שהוא מן הגדולים במדינה, ובוודאי הארוך שבהם. בתוואי של 1,200 ק"מ ויותר אנחנו חוצים כשליש מהמועצות האזוריות במדינה, חולפים על פני מספר ערים ונחשפים לכל סוגי השטחים הפתוחים: שמורות טבע, גנים לאומיים, יערות קק"ל לסוגיהם, שטחים חקלאיים לסוגיהם ושטחי אש ושטחים שאינם מוגדרים. אנו עוברים דרך כל סוגי בעלות הקרקע וחוצים את כל התשתיות הקיימות: כבישים, מחלפים, מסילות רכבת, מסדרונות תשתית למיניהם וחוצים נחלים. לפיכך אנו מתמודדים עם התאמת הרכיבה לסוגי קרקע שונים.
דרוש תיאום בין כל הגופים האחראיים על התשתיות, הצלבת נתונים כמו מול תוכניות מתאר בכל הדרגות, יש להתמודד עם מעבר שביל אופניים בערים ולתת את הדעת על סוגיות רבות הקשורות לבטיחות הרוכבים ולהגדרות טכניות של התוואי. יש לקבוע שפה עיצובית בנוגע לשילוט, למפות את השביל, ליצור תשתית תיירותית וכד'.