כשהתחלנו את דרכנו בקידום פרויקט שביל ישראל לאופניים נראו רק ניצנים הראשונים של הפיתוח הגדול בשבילי אופניים, שאותו או רואים היום. התפיסה של השביל הייתה זרה למגמות הפיתוח שרווחו באותה עת. נשאלנו שאלות רבות כמו: איך יכול להיות שביל אופניים שאינו מעגלי? הייתכן ששביל ישמש ליותר מיום רכיבה? האם 1,200 ק"מ הוא מרחק ריאלי? מה ייעשו עם הציוד? איפה ישנו? ומי יכול פיזית לרכוב מסלול כה ארוך
את הביטחון ביכולת קיום של פרויקט כזה קיבלנו משביל ישראל להליכה, שנעשה פופולארי ביותר בשנים האחרונות ומהמתרחש היום בעולם בתחום תיירות האופניים.
היום כבר פחות שואלים אותנו שאלות שכאלו, ובשטח צצים שבילים החוצים אזורים שלמים בארץ כמו שביל צופה כנרת או מים לים. ניתן למנות מספר גורמים למצב זה: היכולת הפיזית של הרוכבים בארץ עולה, מספר העולה של עסקים תומכי רוכבי שנפתחים, ישנם היום יותר אנשי מקצוע בבניית שבילים ,והרשויות השונות צוברות ניסיון בתחום.
את השנה וחצי הראשונות בילינו בלימוד מעמיק של כל התחומים הקשורים להקמת שבילי אופניים ולתכנונם. חלק קטן מהמידע הרב שצברנו העלינו באתר זה.
בשלב א' של פרויקט שביל ישראל לאופניים הצבנו לעצמנו מספר מטרות:
התמחות בנושא האופניים
אומנם הרכיבה על אופני הרים הינה ספורט ותחביב עממי ההולך וגדל אלא שהפן המקצועי בכל הנוגע לתכנון ולהקמה של שבילים, של תשתיות אופניים וכד' נמצא רק בתחילתו. צוות הפרוייקט נכח בסמינרים שבהם השתתפו מדריכים מחו"ל, ערך סיורים והתנסה בבניה של שבילים.
הגדרת הפרויקט בצורה טובה יותר
בתחילת הדרך דיברנו על חזון להקים שביל אופני הרים מהחרמון לאילת. עדיין לא ידענו להגדיר לעצמנו בצורה ברורה מספיק מיהו קהל היעד שאליו אנחנו מכוונים וכיצד מתכננים שביל שכזה. בשלב זה היו חסרים לנו פרמטרים רבים לתכנון ולהבנה של הפרויקט, שהובהרו במהלך הזמן.
הכרת השביל לציבור
חלק לא קטן מהזמן הוקדש להסברת הרעיון ולחשיפתו בפני מקבלי החלטות במשרדי ממשלה שונים, בפני משתתפי כנסים, ובפני אנשי מקצוע מתחום האופניים. השביל זכה לחשיפה בעיתונות, ברדיו ובמדיה הדיגיטאלית בארץ ובחו"ל, דבר שסייע רבות לקידומו.
מגוון המסלולים
בעולם כולו ניכרת מגמה של עלייה בתיירות אופניים. מסלולי אופניים חדשים נחנכים והם מגוונים ביותר. בקצה האחד ניתן למצוא שבילי אקסטרים קצרים ואילו בקצה השני נמצאים מסלולים המיועדים למספר ימי רכיבה והחוצים אזורים גדולים. מסלולים מהסוג האחרון שהוזכר דומים לשביל ישראל לאופניים שבתכנון.
רוכב שרכב את כל שביל ישראל לאופניים משול למטפס שהעפיל לפסגת הר גבוה או למי שהגשים חלום וראוי לפרס. הוא הגשים דבר שאינו בר השגה לכל אחד. הרכיבה כללה ימים קשים קלים, ארוכים וקצרים. הרוכב עבר קטעים שבהם הוא רכב על האופניים ואולי אף קטעים שבהם האופניים רכבו עליו או, לכל הפחות, נדחפו על ידיו. את מגוון הנופים והתרבויות שהוא פגש הוא לא ישכח.
הרכיבה בשביל ישראל לאופניים משולה לריצת מרתון. על הרוכב לדעת לחלק את כוחותיו ואת מאמציו בצורה המיטבית. רכיבה של 80-60 ק"מ ביום צריכה להיעשות תוך מחשבה על היום שלפניה ועל היום שאחריה. עם זאת, יש לזכור כי הרכיבה בשביל ישראל לאופניים אינה חייבת להתבצע ברציפות ויכולה להמשך על פני זמן רב.
בשלב א' עסק צוות שביל ישראל לאופניים בעקרונות המנחים בקביעת השביל ובאתרים שבהם יעבור השביל. בשלב ב' ייעשה תכנון מפורט של התוואי.
הליך הבחירה של התוואי יתבצע ברמה המקומית תוך שיתוף פעולה בין גופים שונים, מנהלי שטחים, מועצות אזוריות ורוכבי האופניים.
אנו מאמינים כי שלב ב' של הפרויקט, בהיותו מבוסס על לימוד מהשטח, יחשוף אותנו לסוגיות רבות נוספות הקשורות לביצועו, כגון: שינוי מרחקי נסיעה, הוספת אתרים ועוד.